דיקור

כמו שכתבתי בדף על השיאצו, אין תרגום מדויק למילה הסינית צ'י, מאחר והיא חלק ממסגרת מחשבתית ותרבותית שונה מאוד מזו שלנו. התרגום הנהוג הוא "אנרגיית החיים", כשהכוונה היא לכוח המניע של החיים, לכוח המחייה הזורם בכל דבר חי. צ'י הוא לא מושג פילוסופי רחוק, אלא דבר יומיומי שכל אחד יכול לראות (אפילו בלי להכיר את המושג) – למשל, כשמישהי הולכת שפופה ועייפה זהו למעשה ביטוי של מצב הצ'י שלה – חלש, איטי. או להיפך, כשמישהי נמרצת ואנרגטית זה בגלל שהצ'י שלה חזק ובתנועה.

יין ויאנג הן שתי איכויות שונות, מנוגדות ומשלימות זו את זו, שבעזרתן אפשר לתאר כל תופעה. היין היא האיכות היותר איטית, קרירה, מכילה, נחה, ביחס ליאנג שהיא איכות יותר מהירה, חמה, פועלת, נעה. ככל שהיין והיאנג מאוזנים יותר והצ'י נע גוף בחופשיות ובהרמוניה כך אנחנו מרגישים יותר טוב. במשך השנים הסינים פיתחו טכניקות רבות להשפעה על הצ'י הזורם בגוף ועל האיזון של היין והיאנג, ביניהן – דיקור, צמחי מרפא, טווינא, תזונה, פעילות גופנית ומדיטטיבית כמו צ'י קונג וטאי צ'י ועוד.

הרפואה הסינית בשבילי היא דרך מופלאה להסתכל על העולם ולהבין אותו, ולזכור שבני האדם הם חלק בלתי נפרד מהטבע, למרות שבימינו לפעמים קל לשכוח את זה. בנוסף לפילוסופיה הפשוטה והעמוקה של הרפואה הסינית, היא גם מביאה לנו דרך מעשית מאוד לעורר תהליכי ריפוי אצל אנשים, ואני לא מפסיקה להתפעם לנוכח היכולת המדהימה שלה להשפיע לטובה על הרגשתנו ובריאותנו.

דיקור התמקדותי – יש דבר כזה?

יש דמיון במהות העמוקה שבה אנחנו רואים את החיים האנושיים דרך הפריזמה של הרפואה הסינית ודרך העיניים של ההתמקדות. שתיהן נשענות על בסיס של סקרנות ופתיחות. שתי הגישות חיות בשלום עם ריבוי ופרדוקסים. בהתמקדות אנחנו מזמינים לעשות מקום לכל החלקים הפנימיים שלנו, גם אם לפעמים נדמה שהם בכלל סותרים זה את זה. זוהי קבלה עמוקה של מה שיש, של ה"גם וגם". אני יכולה גם לרצות משהו וגם לפחד ממנו. זה בסדר. ברפואה הסינית כל החשיבה מבוססת על העקרונות של היין והיאנג, ובמהותה היא מכלילה דבר והיפוכו. מים ואש לא פוסלים אחד את השני. להיפך, הרפואה הסינית מניחה שבכל אחד מהם קיים גם גרעין של הניגוד שלו.

בשתי הגישות לכל התרחשות פנימית יש משמעות. הכל חשוב. שתיהן כמובן רואות את הגוף והנפש כבלתי נפרדים, אחד הוא ביטוי של השני. בעיניים הסיניות, הצ'י הוא רצף של תדר, יש לו ביטוי חומרי ודחוס – גופני, ויש לו ביטוי אוורירי ומופשט – רגשי, נפשי, רוחני. לכן אנחנו מתעניינים בהכל, בכל דבר שהמודעות מבחינה בו. כמו בהתמקדות, הרפואה הסינית מתעניינת גם בתחושות הגוף, גם בדימויים או זכרונות וגם ברגשות או מחשבות. הכל קשור. ולכל דבר יכול להיות סיפור שכדאי לנו לשמוע.

אבל, בהיבטים אחרים נראה שיש הבדלים. הדיקור הוא פרקטיקה שנשענת על אבחון. מעצם טבעו אבחון הוא לא בדיוק קבלה רדיקלית אלא מחזיק אג'נדה – למשל "כאבי הבטן האלו נובעים מחולשה של צ'י הקיבה". במובן הזה המדקרת כביכול יודעת משהו אודות המטופל, שסביר להניח שהמטופל לא יודע לנסח בעצמו. מהאבחון נגזרת דרך פעולה, בחירת נקודות מסוימות לדיקור ש"יתקנו" את החוסר איזון, בדוגמא שלנו נקודות שיעזרו לחזק את הצ'י של הקיבה. כך שלמעשה המדקרת היא זו שמובילה את התהליך על ידי התערבות פולשנית (החדרת מחטים דקות מאוד) על סמך ידע ברפואה סינית שהוא חיצוני למטופל. זה שונה מהותית מהתהליך ההתמקדותי שבו המתמקד עצמו הוא זה שמוביל אותו והמלווה נוכחת איתו באמפתיה וקבלה רדיקלית של מה שעולה.

הניסיון שלי מלמד שכל כך הרבה יכול לנוע ולהשתנות כשרק מסכימים להיות עם הכאב כמו שהוא, כשסומכים על הגוף שיוביל אותנו בעזרת שפת המילים ושפת המגע אל המקום העמוק שמבקש תשומת לב. לאורך השנים אני מוצאת פחות ופחות צורך להשתמש בדיקור.

יחד עם זאת, אין ספק שיש מצבים שבהם היכולת של דיקור להביא להקלה משמעותית מהירה היא כל כך נחוצה וחשובה. בעיקר במצבים שבהם המצוקה הגופנית היא מאוד גדולה, והיא מסוג כזה שדיקור נוטה להשפיע עליה די בקלות. במצבים כאלה הדיוק, היעילות, הפשטות והחכמה של הדיקור מתאימים מאוד. אני שמחה שיש לי גם את הכלי הזה להוסיף לתוך התהליך.