קריאה נוספת למיטיבות לכת ---> על שיאצו וזן שיאצו
"שִיאַצוּ נוֹ קוֹקוֹרוֹ, הַאהַא נוֹ קוֹקוֹרוֹ" – לב השיאצו הוא כמו לב של אמא (כל יפני יגיד לך)
|
שיאצו
שיאצו הוא שיטת עיסוי יפנית שהיתה קיימת ביפן בצורות כאלו ואחרות אלפי שנים. (פירוש המילה "שיאצו" ביפנית הוא לחץ אצבע). השיאצו למעשה התפתח מתוך העיסוי היפני המסורתי הנקרא אַנְמָה, והוא הוכר על-ידי הממסד היפני כשיטה טיפולית בפני עצמה בתחילת המאה שעברה. הטיפול בשיאצו מבוסס על הרפואה הסינית וכן על ידע רפואי מערבי. השיאצו, כמו הרפואה הסינית, מטפל בראש ובראשונה בצ'י (או קי ביפנית). אין תרגום מדויק למילה הסינית צ'י, מאחר והיא חלק ממסגרת מחשבתית ותרבותית שונה מאוד מזו שלנו. התרגום הנהוג הוא "אנרגיית החיים", כשהכוונה היא לכוח המניע של החיים, לכוח המחייה הזורם בכל דבר חי. צ'י הוא לא מושג פילוסופי רחוק, אלא דבר יומיומי שכל אחד יכול לראות (אפילו בלי להכיר את המושג) – למשל, כשמישהי הולכת שפופה ועייפה זהו למעשה ביטוי של מצב הצ'י שלה – חלש, איטי. או להיפך, כשמישהי נמרצת ואנרגטית זה בגלל שהצ'י שלה חזק ובתנועה. הצ'י זורם בגוף בעיקר בערוצים מסוימים שנקראים "מרידיאנים", כמו שהדם זורם בכלי הדם, או כמו שמסרים עצביים נעים בעצבים. אחרי שמתאמנים ומתרגלים את יכולת ההקשבה אפשר ממש להרגיש את זרימת הצ'י במרידיאנים. לפי הגישה הסינית-יפנית, מצבו של האדם (ובפרט מצב בריאותו) הוא ביטוי של מצב הצ'י – כאשר הצ'י נמצא באיזון יחסי וזורם בהרמוניה אנחנו מרגישים טוב, אנחנו נינוחים וחיוניים. אם האיזון מופר יופיעו כאבים או בעיות בריאותיות אחרות, הן פיזיות והן נפשיות או מנטליות. השיאצו, באמצעות עבודה על המרידיאנים, מעורר את כוח הריפוי הטבעי של הגוף ומסייע בהחזרת הזרימה המאוזנת וההרמונית של הצ'י. |
|
ומה זה "זן שיאצו"?
זן שיאצו הוא זרם בשיאצו שפותח על-ידי המסטר היפני שִיזוּטוֹ מַסוּנָגַה, שהוסיף לשיאצו הממוסד את הקשר לגישה הרפואית המזרחית, ההוליסטית יותר, והדגיש את יכולת ההכלה של המטפל. בתהליך ההכרה הממסדית בשיאצו נזנחו השורשים שלו ברפואה הסינית והושם יותר דגש על רפואה מערבית כיוון שבאותה תקופה יפן נפתחה למערב, וכל דבר שנראה מערבי יותר נחשב לטוב יותר. השיאצו הממוסד הפך יותר "טכני" ופחות "עם נשמה".
מסונגה למד וגם לימד בבית-הספר לשיאצו שהוכר רשמית על-ידי ממשלת יפן. בנוסף, הוא היה מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת טוקיו, מתרגל זן בודהיזם, והיה בקיא מאוד בכתבים סיניים עתיקים. מסונגה חיבר את השיאצו בחזרה אל שורשיו במסורת העתיקה של הרפואה הסינית והוסיף לו ידע מערבי הן מתחום הרפואה והן מתחום הפסיכולוגיה, כמו גם תובנות מניסיונו הקליני העשיר. בעבודתו הוא נתן משקל לבעיות שמאפיינות את מצב האדם בחברה המודרנית – למשל הסטרס, הקצב המהיר, תחושת הניתוק והבידוד, והשפעתן על מצב בריאותו הפיזית והנפשית. התייחסותו למצבים אלו נובעת מתוך עמדה שמשלבת מחשבה מערבית ומזרחית, מדעית ורוחנית. לכן אין פלא שה"זן שיאצו" התקבל במערב בזרועות פתוחות.
הייחוד בזן שיאצו הוא המגע התומך והמרגיע, אשר מעניק תחושת בטחון והזדמנות להרפות. במגע זה יש עדינות גדולה יחד עם עומק רב. איכות זו של מגע מאוד משמעותית בזן שיאצו, והיא מושגת על-ידי תרגול והפנמה של עקרונות המגע. בין השאר, שימוש ביד תומכת (Mother hand) שנמצאת בקשר רצוף עם המטופל, ויד עובדת שנעה על פני המרידיאן. העבודה נעשית לאורך המרידיאן כולו ולא רק על נקודות בודדות, וכך מושגת תחושה שלמה יותר אצל המטופל. הטיפול מבוסס על יכולת גבוהה של המטפלת להקשבה והכלה, מה שמאפשר לתהליך של ריפוי, שחרור וחיזוק להתרחש אצל המטופלת. למעשה, עיקר הטיפול בזן שיאצו הוא בקשר הנוצר בינינו, המטפלת והמטופלת, ברגע הטיפול, וההשפעה של הקשר הזה על שתינו – כך שישנה חשיבות רבה לנוכחות "כאן ועכשיו". הטיפול בזן שיאצו הוא הזמנה לחוויה אחרת של הגוף והנפש, חוויה מאזנת, מחדשת ובונה.
זן שיאצו הוא זרם בשיאצו שפותח על-ידי המסטר היפני שִיזוּטוֹ מַסוּנָגַה, שהוסיף לשיאצו הממוסד את הקשר לגישה הרפואית המזרחית, ההוליסטית יותר, והדגיש את יכולת ההכלה של המטפל. בתהליך ההכרה הממסדית בשיאצו נזנחו השורשים שלו ברפואה הסינית והושם יותר דגש על רפואה מערבית כיוון שבאותה תקופה יפן נפתחה למערב, וכל דבר שנראה מערבי יותר נחשב לטוב יותר. השיאצו הממוסד הפך יותר "טכני" ופחות "עם נשמה".
מסונגה למד וגם לימד בבית-הספר לשיאצו שהוכר רשמית על-ידי ממשלת יפן. בנוסף, הוא היה מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת טוקיו, מתרגל זן בודהיזם, והיה בקיא מאוד בכתבים סיניים עתיקים. מסונגה חיבר את השיאצו בחזרה אל שורשיו במסורת העתיקה של הרפואה הסינית והוסיף לו ידע מערבי הן מתחום הרפואה והן מתחום הפסיכולוגיה, כמו גם תובנות מניסיונו הקליני העשיר. בעבודתו הוא נתן משקל לבעיות שמאפיינות את מצב האדם בחברה המודרנית – למשל הסטרס, הקצב המהיר, תחושת הניתוק והבידוד, והשפעתן על מצב בריאותו הפיזית והנפשית. התייחסותו למצבים אלו נובעת מתוך עמדה שמשלבת מחשבה מערבית ומזרחית, מדעית ורוחנית. לכן אין פלא שה"זן שיאצו" התקבל במערב בזרועות פתוחות.
הייחוד בזן שיאצו הוא המגע התומך והמרגיע, אשר מעניק תחושת בטחון והזדמנות להרפות. במגע זה יש עדינות גדולה יחד עם עומק רב. איכות זו של מגע מאוד משמעותית בזן שיאצו, והיא מושגת על-ידי תרגול והפנמה של עקרונות המגע. בין השאר, שימוש ביד תומכת (Mother hand) שנמצאת בקשר רצוף עם המטופל, ויד עובדת שנעה על פני המרידיאן. העבודה נעשית לאורך המרידיאן כולו ולא רק על נקודות בודדות, וכך מושגת תחושה שלמה יותר אצל המטופל. הטיפול מבוסס על יכולת גבוהה של המטפלת להקשבה והכלה, מה שמאפשר לתהליך של ריפוי, שחרור וחיזוק להתרחש אצל המטופלת. למעשה, עיקר הטיפול בזן שיאצו הוא בקשר הנוצר בינינו, המטפלת והמטופלת, ברגע הטיפול, וההשפעה של הקשר הזה על שתינו – כך שישנה חשיבות רבה לנוכחות "כאן ועכשיו". הטיפול בזן שיאצו הוא הזמנה לחוויה אחרת של הגוף והנפש, חוויה מאזנת, מחדשת ובונה.
האי הסודי של האמהות המג'נגלות | רעות בר גיל | 052-3664031 | reut.shiatsu@gmail.com | מושב מבוא ביתר ליד ירושלים
© כל הזכויות שמורות לרעות בר גיל
